מקור זבחים ק״ו
1 אַף כָּאן – לְמִזְרָחָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.
2 אֶלָּא לְרַבָּנַן הֵיכָא שָׂרֵיף לְהוּ? כִּדְתַנְיָא: הֵיכָן נִשְׂרָפִין? לִצְפוֹן יְרוּשָׁלַיִם, חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אַבֵּית הַדֶּשֶׁן נִשְׂרָפִין.
3 אָמַר רָבָא: מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא, דְּתַנְיָא: ״עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף״ – שֶׁיְּהֵא שָׁם דֶּשֶׁן שֶׁיַּקְדִּים לְשָׁם דֶּשֶׁן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ מְשׁוּפָּךְ.
4 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּילְמָא בִּמְקוֹמוֹ מְשׁוּפָּךְ פְּלִיגִי.
5 תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְלֹא הַמַּצִּית אֶת הָאוּר מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְלֹא הַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה מְטַמֵּא בְּגָדִים. וְאֵיזֶהוּ הַשּׂוֹרֵף? הַמְסַיֵּיעַ בִּשְׁעַת שְׂרֵיפָה.
6 יָכוֹל אַף מִשֶּׁנַּעֲשׂוּ אֵפֶר מְטַמֵּא בְּגָדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתָם״ – אוֹתָם מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וּמִשֶּׁנַּעֲשִׂין אֵפֶר אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אוֹתָם מְטַמְּאִין בְּגָדִים, נִיתַּךְ הַבָּשָׂר אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים.
7 מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רָבָא: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּשַׁוְּיֵיהּ חָרוֹכָא.
8 הֲדַרַן עֲלָךְ טְבוּל יוֹם
9 מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַּחוּץ – חַיָּיב עַל הַשְּׁחִיטָה, וְחַיָּיב עַל הַעֲלָאָה.
10 רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: שָׁחַט בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ. שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ – פָּטוּר, שֶׁלֹּא הֶעֱלָה אֶלָּא דָּבָר פָּסוּל. אָמְרוּ לוֹ: אַף הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ, כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ – פְּסָלוֹ.
11 הַטָּמֵא שֶׁאָכַל בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא בֵּין קֹדֶשׁ טָהוֹר – חַיָּיב. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר – חַיָּיב, וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא – פָּטוּר, שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא דָּבָר טָמֵא. אָמְרוּ לוֹ: אַף טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהוֹר, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ – טִמְּאוֹהוּ.
12 וְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא – פָּטוּר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל טוּמְאַת הַגּוּף.
13 גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא הֶעֱלָה – כְּתִיב עוֹנֶשׁ וּכְתִיב אַזְהָרָה. עוֹנֶשׁ – דִּכְתִיב: ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ״. אַזְהָרָה – דִּכְתִיב: ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ״; וְכִי הָא דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הִשָּׁמֶר״, ״פֶּן״ וְ״אַל״ – אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה.
14 אֶלָּא שְׁחִיטָה – בִּשְׁלָמָא עוֹנֶשׁ, דִּכְתִיב: ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ״; אֶלָּא אַזְהָרָה מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד״.
15 הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר! דְּאָמַר: מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ בְּהֵמָה לְמַרְקוּלִיס שֶׁהוּא חַיָּיב? דִּכְתִיב: ״וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם״ – אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִכְדַרְכָּהּ, דִּכְתִיב: ״אֵיכָה יַעַבְדוּ״; תְּנֵהוּ עִנְיָן לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.
16 אָמַר רַבָּה: קְרִי בֵּיהּ ״וְלֹא יִזְבְּחוּ״, וּקְרִי בֵּיהּ ״וְלֹא עוֹד״.
17 אַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: עַד כָּאן הוּא מְדַבֵּר בְּקָדָשִׁים שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת –
18 שֶׁהֲרֵי עוֹנְשָׁן אָמוּר: ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, אַזְהָרָה – דִּכְתִיב: ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ״.
19 מִכָּאן וְאֵילָךְ – בִּזְבָחִים שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת,
20 שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים״ – זְבָחִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ כְּבָר. ״עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה״ – לוֹמַר לָךְ: הַזּוֹבֵחַ בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
21 ״וֶהֱבִיאֻם לַה׳״ – זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. לֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד״.
22 יָכוֹל יְהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם״ – זֹאת לָהֶם וְלֹא אַחֶרֶת לָהֶם.
23 אֶלָּא אָמַר רַבִּי אָבִין: קַל וָחוֹמֶר; וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא עָנַשׁ – הִזְהִיר, מְקוֹם שֶׁעָנַשׁ – אֵינוֹ דִּין שֶׁהִזְהִיר?!
24 אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אִם כֵּן, לֹא יֵאָמֵר לָאו בְּחֵלֶב – וְתֵיתֵי קַל וָחוֹמֶר מִנְּבֵילָה: מָה נְבֵילָה שֶׁלֹּא עָנַשׁ – הִזְהִיר, חֵלֶב שֶׁעָנַשׁ – אֵינוֹ דִּין שֶׁהִזְהִיר?!
25 אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: מִנְּבֵלָה נָמֵי לָא אָתְיָא, דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִנְבֵלָה שֶׁכֵּן מְטַמֵּא!
26 מִשְּׁרָצִים טְמֵאִין. מָה לִשְׁרָצִים טְמֵאִין – שֶׁמְּטַמְּאִין בְּמַשֶּׁהוּ!
27 מִשְּׁרָצִים טְהוֹרִים. מָה לִשְׁרָצִים טְהוֹרִים – שֶׁאִיסּוּרָן בְּמַשֶּׁהוּ!
28 מֵעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. מָה לְעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם – שֶׁכֵּן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה!
29 מִשְּׁבִיעִית. מָה לִשְׁבִיעִית, שֶׁכֵּן תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ!
30 מִתְּרוּמָה – שֶׁכֵּן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלָהּ! מִכּוּלְּהוּ נָמֵי – שֶׁכֵּן לֹא הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן!
31 אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי הָא קַשְׁיָא לִי – הָא דִּתְנַן: פֶּסַח וּמִילָה מִצְוַת עֲשֵׂה,
32 תֵּיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מִמּוֹתִיר: מָה מוֹתִיר שֶׁלֹּא עָנַשׁ – הִזְהִיר, פֶּסַח וּמִילָה שֶׁעָנַשׁ – אֵינוֹ דִּין שֶׁהִזְהִיר?!
33 אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמַר לִי: מִמּוֹתִיר לָא אָתְיָא, דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְמוֹתִיר – שֶׁכֵּן אֵין לוֹ תַּקָּנָה, תֹּאמַר פֶּסַח – יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה.
34 וְכִי מַזְהִירִין מִן הַדִּין?! אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין, אֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין!
35 אֶלָּא כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: אָתְיָא הֲבָאָה–הֲבָאָה;
36 מָה לְהַלָּן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, אַף כָּאן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.
פירוש רש"ש על זבחים ק״ו
1 גמרא יכול אף משנעשה אפר כו'. וכן העתיק הרע"ב. ותמה עליו התוי"ט דהל"ל לאחר שניתך כלישנא דמתניתין. ופשוט דהרע"ב כתב כן אליבא דהלכתא שפוסק כת"ק דברייתא וכ"פ הרמב"ם בחבורו. ונראה שהם מפרשים דניתך הבשר דמתניתין הוא סיום דברי ר"ש ולא מסתם מתניתין וכמו דשמעינן ליה בברייתא לגי' שלפנינו:
2 רש"י ד"ה דשויא חרוכא. דאותם קרינן בהו אבל פר לא מיקרי. כ"נ דצ"ל. והיה הגי' לפניו בדברי ר"ש הפר מטמא כו' כביומא ספ"ו ע"ש ובפירושו:
3 במשנה א"ל אף השוחט בפנים כו'. בתור"ע תמה מה זו שאלה הלא לקמן ר"ד קט תנן אחד כו' שהיה פסולן בקדש כו' חייב. וכן קשה לרבי ע"ש. ול"נ דע"כ כלל זה ל"ד דהתנן שם ע"ב וכלם שחסרו כ"ש כו' פטור. והרי היה להם שעת הכושר ואם עלו ל"י. ויוצא הוה דומיא דפסול חסרון כדאמרי' לקמן קי מה לי חסר מה לי יצא:
4 רש"י ד"ה עד כאן. עד המקרא הזה דלא יזבחו כו'. לכאורה ה"ל לפרש עד מקרא דלמען וכדמסיק וכ"מ להדיא בתו"כ ע"ש:
5 בסה"ד ועל העלאת חוץ. נראה למחוק דזה כתיב אחריו. והתוי"ט העתיקו בפרק דלקמן מ"ט כמו שהוא לפנינו ולא הרגיש:
6 רש"י ד"ה זאת להם. עונש עשה ול"ת כו'. והרע"ב שם מפרש זאת להם ר"ל דוקא דומיא דמדבר היינו שהקדישן בשעת איסור הבמות חייב כרת ולא אחרת היינו שהקדישן בשעת היתר הבמות. והתוי"ט ל"ד בהעתיקו עליו הגמרא בפרש"י:
7 גמרא משביעית. ע"כ אין הכוונה מאיסור עבודת קרקע שבה. דא"כ טובא לאוי איכא בכגון זה לבישת שעטנז. כלאי בהמה בהנהגה ובהרבעה. כלאי זרעים. לא תחסום וכדומה. אלא ע"כ יכוון כאן על אכילת פירותיה שלא כדין. אמנם בעניותי לא מצאתי בהם לאו מפורש. וביומא פג איתא טבל ושביעית שביעית ופירש"י אחר זמן הביעור דהוי בעשה. משמע שגם הוא ז"ל ל"מ בה איסור לאו. דאל"כ הוה רבותא טפי דאע"פ שיש בה לאו מ"מ קילא מטבל וכמו טבל ונבלה. ובאמת ק"ל שם מדוע ל"ק הברייתא רבותא טפי דנבלה ושביעית שביעית וממילא הוה ידעינן הא דטבל ושביעית דהא אפי' נבלה קודמת לטבל. וברמב"ם פי"ד מהל' מ"א כתוב בבא זו דנבלה ושביעית ומשמע שכן היה לפניו הגי' בגמרא. והמ"א בסי' תרי"ח ס"ק ט' העתיק מהגמרא נבלה ושביעית תחת טבל ושביעית שבנוסחתינו ואולי מצא כן בגמרות שלפניו והיא גי' נכונה מאד. אולם יש לפלפל בזה לפי חלוקי הדעות אם עשה דוחה עשה או לא עי' בש"א תשו' ל"ג:
8 רש"י ד"ה אפי' למ"ד. ואילו אחותך היא כו' לא אפנייה כו'. כצ"ל: